נינה שרגר ורדי נולדה בשנת 1931 בעיר קרקוב שבפולין למשפחת שרגר, משפחה יהודייה אמידה. אביה, אדמונד שרגר, היה רופא שיניים שניהל את "יוזף לייבלוביץ'" – מפעל לציוד רפואי דנטלי עבור מרפאות ובתי חולים, שהיה שייך להורי אשתו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררה נינה בבית המשפחה יחד עם אביה, אמה אליזבת (לבית האוזר), סבתה ואחותה הגדולה אלה (אלינה).

במרץ 1941 גורשה נינה עם בני משפחתה לגטו קרקוב. במהלך השהות בגטו, נינה ואחותה ניהלו ספרייה לילדים, והספרים שימשו עבורם כמפלט וצוהר אל מחוץ למציאות הקשה והיומיומית.
במרץ 1943, לקראת חיסולו הסופי של הגטו, הוברחו נינה ואחותה אל מחוץ לחומות כשהן מוסתרות בתוך ארגז עץ.

לאחר הבריחה, הופרדה נינה מאחותה והחלה בשרשרת של נדודים וחיפוש מסתור:
היא הוסתרה בביתם של משפחת בוצ'קובסקי במשך כחודש וחצי, ובילתה את רוב זמנה בתוך ארון בגדים. משם הועברה למסתור אצל זוג פולני בעיירה הקטנה ווייליצ'קה הסמוכה לקרקוב.
בעזרת ד"ר סטודולצקי מכר של אביה, חזרה נינה לקרקוב והוסתרה למספר ימים בביתו. שם זכתה לפגוש שוב את אביה, פגישה שהתבררה בדיעבד כפגישתם האחרונה.

מביתו של ד"ר סטודולצקי הוברחה נינה לוורשה, אל ביתם של חסידי אומות העולם – ההיסטוריון סטפן פשוולסקי ואמו מריה. השניים לא הכירו את נינה קודם לכן, אך פתחו בפניה את ביתם, דאגו לה כאילו הייתה בת משפחה ואף לימדו אותה את מקצועות בית הספר. כדי להגן עליה מפני גילוי והסגרה לנאצים, נאסר עליה לצאת מהבית ואפילו להתקרב לחלונות. נינה שהתה בביתם במשך כשנה וחצי ובמשך שנים רבות (גם לאחר עלייתה לישראל) שמרה איתם על קשר חם. בשנת 1985 הוכרו סטפן ומריה פשוולסקי כחסידי אומות העולם.

בקיץ 1944, בטרם פרוץ מרד גטו וורשה, הגיעה אמה של נינה לאסוף אותה. נינה, אמה ואחותה אלה הצליחו להתאחד והסתתרו יחד במשך מספר חודשים במסתור תת-קרקעי. באוקטובר 1944 נמלטו שלושתן אל מחוץ לוורשה לעיירה טלינקוב. שם, חיה נינה תחת זהות בדויה ועבדה אצל משפחת איכרים מקומית, עד אשר שוחרר האזור בינואר 1945 על ידי הצבא האדום.

לאחר השחרור, חזרו נינה, אמה ואחותה לקרקוב, שם גילו בהתרגשות כי גם סבתה של נינה הצליחה לשרוד את תלאות המלחמה. עם זאת, התבשרה המשפחה גם בבשורה המרה: אבי המשפחה, אדמונד, הוצא להורג במאי 1944 בכלא פאביאק שבוורשה.

בשנת 1946 עזבה אחותה אלה את פולין לגרמניה, שם נישאה, ובהמשך היגרה לארצות הברית.

באוקטובר 1949 עלתה נינה לישראל יחד עם אמה ובעלה השני של האם. נינה התגייסה לחיל האוויר, ובמהלך שירותה הצבאי הכירה את מי שהפך לבעלה, איז'ו יצחק ורדי. בשנת 1989 נפטר יצחק בפתאומיות.

במהלך חייה הבוגרים בישראל, בנתה נינה קריירה עשירה ועסקה בפעילות ציבורית והתנדבותית ענפה:
• עבדה במשך שנים רבות במשרד החקלאות כטכנאית מים וקרקע.
• ליוותה קבוצות רבות במסעות לפולין כדי להנחיל את זיכרון השואה.
• התנדבה באדיקות במוזיאון בית התפוצות.
• הייתה ציירת מוכשרת, אשר הקדישה חלק ניכר מיצירותיה להנצחת קורות חייה וחוויותיה מתקופת השואה.

נינה שרגר ורדי הלכה לעולמה בשנת 2024. בצוואתה, הותירה חזון להמשך נתינה וציוותה על הקמת "קרן ורדי".