נינה שרגר ורדי נולדה בשנת 1931 למשפחת שרגר, משפחה אמידה מהעיר קרקוב.
אביה אדמונד שרגר היה רופא שיניים וניהל את העסק של הורי אשתו, "יוזף לייבלוביץ'", מפעל לציוד רפואי דנטלי עבור מרפאות שיניים ובתי חולים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררה נינה עם אמה אליזבת לבית האוזר, סבתה ואחותה הגדולה אלה (אלינה) בבית המשפחה. במרץ 1941 גורשה נינה עם משפחתה לגטו קרקוב. שם ניהלה נינה עם אחותה ספרייה לילדים. הספרים היו עבורה מפלט מהמציאות הקשה בגטו.
במרץ 1943 הוברחו נינה ואחותה אל מחוץ לגטו בתוך ארגז עץ. נינה הופרדה מאחותה והוסתרה במשך כחודש וחצי, בתוך ארון בגדים, אצל משפחת בוצ'קובסקי. משם, הועברה למסתור אצל זוג פולני בעיירה ווייליצ'קה, הסמוכה לעיר קרקוב. בעזרת מכר של אביה חזרה נינה לעיר קרקוב והוסתרה במשך מספר ימים בביתו של ד"ר סטודולצקי, שם פגשה שוב באביה, אך הייתה זו פגישתם האחרונה.
מביתו של ד"ר סטודולצקי הוברחה נינה אל העיר וורשה, שם הוסתרה בביתם של סטפן פשוולסקי, היסטוריון במקצועו, ואמו מריה. סטפן ואמו אף כי לא הכירו לפני כן את נינה, דאגו לה כבת משפחה ולימדו אותה את המקצועות שנלמדו בבית הספר. כדי להציל אותה, ולמנוע את גילויה והסגרתה לידי הנאצים, אסרו עליה לבל תעזוב את הבית ואף לא לגשת לחלונותיו. ב-1985 הוכרו בני משפחת פשוולסקי כחסידי אומות עולם.
נינה שהתה בביתם של סטפן ומריה פשוולסקי במשך כשנה וחצי. בקיץ 1944, בטרם פרוץ מרד וורשה, הגיעה אמה של נינה לאסוף אותה. שלושתן – נינה אמה ואחותה, הסתתרו במשך מספר חודשים, במסתור תת קרקעי. באוקטובר 1944 נמלטו שלושתן אל מחוץ לעיר וורשה, לעיירה טלינקוב, ונינה עבדה שם בזהות בדויה אצל משפחת איכרים עד לשחרור בידי הצבא האדום בינואר 1945.
לאחר המלחמה שבו נינה, אמה ואחותה לעיר קרקוב. בקרקוב התאחדו עם סבתם, שהצליחה לשרוד אף היא. מאוחר יותר נודע להן, כי אבי המשפחה הוצא להורג במאי 1944 בכלא פאביאק בוורשה.
ב-1946 היגרה אחותה של נינה לגרמניה, שם נישאה, ולאחר זמן מה עברה להתגורר בארצות הברית. באוקטובר 1949 עלו נינה, אמה ובעלה של האם מנישואיה השניים לישראל. בזמן שירותה הצבאי בחיל האוויר הכירה נינה את בעלה, איז'ו יצחק ורדי. יצחק בעלה נפטר בפתאומיות ב-1989.
נינה שמרה על קשר חם עם מציליה, סטפן פשוולסקי ואמו מריה, במשך שנים רבות, גם לאחר שעלתה לישראל.
במשך שנים רבות עבדה נינה במשרד החקלאות כטכנאית מים וקרקע, ליוותה קבוצות רבות לפולין, והתנדבה בבית התפוצות.
נינה ציירה ציורים רבים, ביצירותיה הנציחה בין השאר את קורות חייה בעת תקופת השואה.
נינה נפטרה בשנת 2024, ובצוואתה ציוותה על הקמת קרן ורדי.
יצחק( איז'ו) ורדי (רויזן)ז"ל.
- 19.2.1919 – נולד בקייב אוקראינה/רוסיה.
- 1926-1938 – למד ביסודי ותיכון "לאור "בוורשה פולין סיים בשנת 1938.
- 1943 – עלה לישראל לבדו כעולה חדש.
- 1943-1946 – לימודי הנדסה אזרחית בטכניון בחיפה.
- 1947 – הוסמך כמהנדס אזרחי, מהטכניון בחיפה.
- 1947-1948 – שירות חובה בצה"ל בחטיבת גבעתי.
- 1948-1952 – שירות קבע בצה"ל בדרגת סרן כמהנדס במפקדת חיל האויר.
- 1953-1962 – מהנדס נמל תעופה לוד, משרד התחבורה.
- 1962-1969 – מהנדס ראשי של רשות שדות התעופה בישראל, משרד התחבורה.
- 1969-1971 – מנהל כללי נמל תעופה לוד( נתב"ג).
- 1971-1973 – סגן ראש מינהל תעופה אזרחית להנדסה ופיתוח, משרד התחבורה.
- 1973-1975 – נספח לענייני תחבורה בארה"ב ונציג קבוע של ישראל בארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית במונטריאול, קנדה.
במשך שנים רבות עסק במסגרת משרד החוץ בקשר עם גורמי ממשל שונים בארה"ב בנושאי מידע ורכש. במסגרת תפקידיו הקודמים רכש ניסיון בתכנון וביצוע עבודות הנדסה בכל זרועות ההנדסה האזרחית ,אספקת חשמל, מים, ביוב, ניקוז, סלילת מסלולים, כבישים ומערכות קשר ואלקטרוניקה. בנוסף עסק בתכנון רכש רב שנתי ,ציוד וחומרים בארץ ובחו"ל לצרכי פיתוח תפעול ותחזוקת שדות התעופה בארץ.
השכלה והשתלמויות:
- 1947 – דיפלומת מהנדס אזרחי, הטכניון העברי בחיפה.
- 1958-1959 – "האקדמיה לתעופה אזרחית"- צרפת. קורס שנתי למהנדסי שדות תעופה.
- 1972 – "אוניברסיטת "ברקלי" קליפורניה" השתלמות בתכנון שדות תעופה.
- 1973-1974 – "אוניברסיטת קולומביה" ניו יורק, הפקולטה ללוגיסטיקה ותחבורה, כלכלת שדות תעופה.
יצחק איז'ו ורדי ז"ל בנוסף על כישוריו המקצועיים האיכותיים היה גם ספורטאי מצטיין.
שיחק טניס שולחן בנבחרת ישראל בשלישיה המובילה וייצג את ישראל בתחרויות בעולם בשנות החמישים.
יצחק איז'ו ורדי היה פטריוט יהודי ציוני אוהב ישראל, שמשפחתו נספתה בשואה.
יצחק עלה בגפו לארץ, הכיר את אשתו לעתיד נינה שרגר כשהיה קצין בחיל האויר בעודה משרתת
כחיילת בחיל אויר, ולימים אשתו עד פטירתו בטרם עת.
יצחק איז'ו ורדי היה מעמודי התווך של בבניין חיל האויר, תעופה אזרחית ונמל התעופה לוד (נתב"ג).